<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מאי לשון קינוי, — דבר המטיל קנאה בינו לבין אחרים... אמר רב נחמן בר יצחק, אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר "ויקנא ה' לארצו" (יואל ב', י"ח) וגו'.
<b>הערוך ערך קןגד</b>
<h2>דף ג.</h2>
"ולאחותו הבתולה לה יטמא" (ויקרא כ"א, ג') רשות — דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר, חובה.
<b>הערוך ערך להגא</b>
<h2>דף ג:</h2>
זנייתא בביתא כי קריא לשומשמי — פי' כמו התולעת והרקב בשומשמין שמכלין אותן בזמן קרוב, כן הזנות מכלה הבית ומחרבת אותו כדכתיב "וכרקב בעצמותיו מבישה" (משלי י"ב, ד'), וכתיב "זנות יין ותירוש יקח לב" (הושע ד', י"א). פי' תקפא — מחלוקת. ואידי ואידי באתתא — אם היא מנאפת או אשה רעה.
<b>הערוך ערך קרייה</b>
כי כריא לשומשמי.
<b>הערוך ערך כד</b>
<h2>דף ד:</h2>
ברכיכא או באקושא — פי' כמו קשה.
<b>הערוך ערך אקושא</b>
ברכיכא או באקושא — פי' בע' אקש.
<b>הערוך ערך קשגב</b>
מים ראשונים צריך להגביה ידיו למעלה — שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה — שמא יצאו מים מידיו המזוהמות וילכלכו את זרועו.
<b>הערוך ערך מי</b>
מאי "יד ליד לא ינקה", אמר רב, כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו (הקב"ה) [להקב"ה] שמים וארץ כאברהם אבינו, דכתיב ביה "הרמתי ידי..." (בראשית י"ד, כ"ב). אמר ר' חייא בר אשי אמר רב, מים הראשונים צריך להגביה ידיו למעלה — ...שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים [מים] אחרונים צריך להשפיל ידו למטה.
<b>הערוך ערך ידגב</b>
<h2>דף ה.</h2>
אזהרה לגסי הרוח מניין וכו' עד כמה גדולים נמוכי רוח וכו'.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
"ככל יקפצון" (איוב כ"ד, כ"ד) כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו "בכל" (בראשית כ"ד, א') "מכל" (שם כ"ז, ל"ג) "כל" (שם ל"ג, י"א) וכו'.
<b>הערוך ערך כלגא</b>
מאי "וכראש שבלת ימלו" (איוב כ"ה, כ"ד) חד אמר כססא דשיבלתא — פי' הענף שבראש השבלת הנראין כמו מחטין ארוכין עומדין ואינן חלקים אלא בולטות מהן כעין שינים דקות מאוד ונקראין מלעין, וכבר פירשנוהו במקומו.
<b>הערוך ערך ססא</b>
גבוה רואה את הגבוה — פי' אדם גדול חולק כבוד למי שהוא גדול כמותו.
<b>הערוך ערך גבגח</b>
אדם — אפר, דם, מרה.
<b>הערוך ערך אדםגא</b>
בשר — בושה, סריחה, רימה. אית דאמרי, בושה, שאול, רימה דכתיב בשין.
<b>הערוך ערך בשר אחר ע' בסר</b>
<h2>דף ו:</h2>
אטו בפרחי כהונה בכפה תלו לה — פי' כתף.
<b>הערוך ערך כףגה</b>
ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה — פי' כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא.
<b>הערוך ערך מזרגד</b>
<h2>דף ז.</h2>
מאיימין עליה.
<b>הערוך ערך איים</b>
בשערי מזרח ובשערי ניקנור.
<b>הערוך ערך ניקנור</b>
הכהן אוחז בבגדיה — אם נקרעו נקרעו, אם נפרמו נפרמו — פי' קרע בגופו של בגד שלא במקום התפר, פרימה במקום התפר.
<b>הערוך ערך פרם</b>
<h2>דף ז:</h2>
היו עליה כלי זהב, קטלאות, נזמים וטבעות — "חח ונזם" (שמות ל"ה, כ"ב) תרג' ירו' קטלין וקדישין, בתר"י "ונקרב את קרבן ה"' (במדבר ל"א, נ') קטלין מן אדרעיהון, פי' תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראה כבעלת בשר ובל' חכמים בארץ ישראל פתיכאתא ובלעז מורינא. וי"מ מלשון "הן יקטלני" (איוב י"ג, ט"ו).
<b>הערוך ערך קטלגב</b>
ומביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה.
<b>הערוך ערך חבלגד</b>
מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה — פי' חבל עשוי מנסרים של אילן.
<b>הערוך ערך מצרגד</b>
כל הרוצה לראות יבא ויראה, דכתיב "ונוסרו כל הנשים" (יחזקאל כ"ג, מ"ח) וגו' ואומר (שם מ"ו) "כי כה אמר ה' אלהים העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז".
<b>הערוך ערך הסת</b>
וכל הרוצה לראות בא ורואה, חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
אם יש שם מכה מחלחל ויורד — פי'... בוקעת.
<b>הערוך ערך חלגיד</b>
עאל איבריה לשיפא — פי' ארון כדגרסינן בס"ג דפ"ק בקידושין (מ' ע"א) מאן גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי — זה הפי' למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא פי' זרועו היה עומד חוץ לארון ואח"כ נכנס, ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי' חזרו אבריו למקומן כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. (חולין מ"ב ע"ב).
<b>הערוך ערך שףגטו</b>
"ואל עמו תביאנו" (דברים ל"ג, ז') לא הוה ידע למישקל ומיטרא בהדי רבנן, "ידיו רב לו" — כלומר יש לו כח לישא ולתן.
<b>הערוך ערך טרגב</b>
<h2>דף ח.</h2>
רותתת מי משקין — פי' (אינו יכול) [אינה יכולה] לעמוד בחזקה אלא ברתת וברעד איברים מלשון "רתת" (הושע י"ג, א').
<b>הערוך ערך רתגג</b>
<h2>דף ח:</h2>
ברור (לך יום מיתה)
<b>לו מיתה יפה] — כבר פירשנו בע' בז. [הערוך ערך ברגב</b>
בזיונא דידיה עדיף טפי מצערא דגופא — פי' ר' יהודה סבר להתבזות להסקל ערומה עדיף לה מלהצטער ביסורין דגופה, כי הנסקל ערום לפי שעה יוצאה נפשו, אבל הלבוש בגדים דוחים מכות האבנים ומאחרין מיתתו, הלכך בוררין לה הטוב בעיניה והיינו להסקל ערומה, ורבנן סברי צערא דגופא עדיף טפי לה מבזיונא הלכך סוקלין אותה בבגדיה.
<b>הערוך ערך בזגב</b>
מהו דתימא בהכי אית לה ביזיון טפי, כדאמרי אנשי, שליח ערטיל וסיים מסאניה — תרג' "ופשט את בגדיו" (ויקרא ו', ד') ושלח, תרג' "ערום" — ערטילאי, כלומר יותר ביזיון יש לאדם שיהא ערום ומנעליו ברגליו, כן הסוטה הייתי אומר נבזה אותה האשה שתהיה ערומה ועליה כלי זהב, קמ"ל היו עליה וכו'. "פשוטה וערה" (ישעיה ל"ב, י"א) תרג' שלחו ואתערטלו.
<b>הערוך ערך שלחגב</b>
בצלצול — "ותחת חגורה נקפה" (ישעיה ג', כ"ד) מקום שהיו חוגרות בצלצל נעשה נקפים.
<b>הערוך ערך צלצלגג</b>
שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי — פי' אסכרה, "ותבחר מחנק נפשי" (איוב ז', ט"ו) תרגומו ובחרת סרנוקא נפשי.
<b>הערוך ערך סרנק</b>
תומן וחצי תומן ואפילו עוכלא — פי' תומן קב שהוא חצי רובע. שמונה תרג' תמני.
<b>הערוך ערך תמןגא</b>
מניין לרבות תרקב וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן וחצי תומן, ואפילו עוקלא, ת"ל "כי כל סאון סואן ברעש" (ישעיה ט', ד').
<b>הערוך ערך עכלגא</b>
<h2>דף ט.</h2>
"חצי אכלה בם" (דברים ל"ב, כ"ג) — חצי כלין והן אינן כלין.
<b>הערוך ערך חץגד</b>
<h2>דף ט:</h2>
לונכיות — פי' לשון לעז לנצא רומח.
<b>הערוך ערך לנך</b>
תניא ר' אומר, אילמלא לא נקרא שמה דלילה ראויה היתה ליקרא דלילה, שדילדלה את כחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו.
<b>הערוך ערך דלגד</b>
"לפעמו במחנה דן" (שופטים י"ג, כ"ה) מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג, כתיב הכא לפעמו וכתיב התם "פעמון ורמון" (שמות כ"ח, ל"ד).
<b>הערוך ערך פעםגב</b>
<h2>דף י.</h2>
"ויהי טוחן בבית האסורים" (שופטים ט"ז, כ"א) אין טחינה אלא לשון עבירה, שנאמר "תטחן לאחר אשתי" (איוב ל"א, י').
<b>הערוך ערך טחןגא</b>
קמי רפוקא גריוא דחלפי — פי' בפני חופרי שדות גדישי דשאים.
<b>הערוך ערך רפק</b>
היינו דאמרי אינשי, איהי בקרי ואתתיה בבוציני — פי' האיש אם לא ימצא אשה לזנותה נוקב בקרא נקב קטן לזנות בו, וכך האשה אם לא תמצא זכר תעשה מקשואין מקום זכרות לזנות בו.
<b>הערוך ערך קרגו</b>
בלעם חיגר ברגלו אחת, שמשון בשתי רגליו דכתיב "שפיפון עלי ארח" (בראשית מ"ט, י"ז).
<b>הערוך ערך שפיגב</b>
אסא ברגליו, דכתיב "
<b>רק לעת זקנתו חלה את רגליו]" (מלכים-א' ט"ו, כ"ג) אמר רב, שאוחזתו פדגרא — לשון לעז ממש פודגרא. [הערוך ערך פדגרא</b>
דרש רבא, מפני מה נענש אסא, — מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי" (מלכים-א' ט"ו, כ"ב), מאי אין נקי, א"ר יהודה אמר רב, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה — פי' כש"כ תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך אנגריא</b>
רב פפא אמר, חדא תמנתא הואי, דאתי מהאי גיסא — עליה, ודאתי מהאי גיסא — ירידה, כגון ורדינא, ובי בארי, ושוקא דנריש — פי' ורדינא — מקום.
<b>הערוך ערך ורדינא</b>
"ותשב בפתח עינים" (בראשית ל"ח, י"ד) א"ר אלכסנדרי, מלמד שהלכה וישבה בפתח אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו — שכל אורח ושב באין אצל פתח אברהם. ר' חנין אמר, מקום ששמו עינים כדכתיב "תפוח והעינים" (יהושע ט"ו, ל"ד). ר' שמואל בר נחמני אמר, שנתנה עינים לדבריה וכו'.
<b>הערוך ערך עין</b>
"ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כ"א, ל"ג) אר"ל, מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רב יהודה ורב נחמיה, חד אמר, פרדס, וחד אמר, פונדק, למאן דאמר פרדס היינו דכתיב "ויטע", אלא למ"ד פונדק מאי ויטע, כדכתיב "ויטע אהלי אפדנו" (דניאל י"א, מ"ה).
<b>הערוך ערך אשל</b>
<h2>דף י:</h2>
"למנצח על יונת אלם לדוד מכתם" (תהלים נ"ו, א') א"ר יוחנן, בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת.
<b>הערוך ערך אלםגא</b>
"לדוד מכתם" (תהלים נ"ז, א') שיצא ממנו דוד שהיה מך ותם. ד"א, שהיתה מכתו תמה שנולד מהול. ד"א, כשם שבקטנותו הקטין וכו'.
<b>הערוך ערך מכתם</b>
דקריב רישיה לגבי תוביה — פי' חזר ראשו לגופו.
<b>הערוך ערך תבגו</b>
"את מצבת אשר בעמק המלך" (ש"ב י"ח, י"ח) בעצה עמוקה במלכו של עולם, שנאמר "הנני מקים עליך רעה מביתך" (ש"ב י"ב, י"א), כיוצא בדבר אתה אומר "וישלחהו מעמק" (בראשית ל"ז, י"ד) וכו'.
<b>הערוך ערך עמקגא</b>
<h2>דף יא.</h2>
"כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי" (שמואל-ב' י"ח, י"ח) ולא הוו
<b>ליה] בנין, והכתיב "ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת" (שם י"ד, כ"ז), א"ר חסדא בר אבדימי, שלא היה בן ראוי למלכות. [הערוך ערך אןגא</b>
מאי דכתיב "כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות י"ח, י"א), בקדרה שבשלו בה נתבשלו. מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא, — דכתיב "ויזד יעקב נזיד" (בראשית כ"ה, כ"ט).
<b>הערוך ערך זד</b>
כלום אתה אסתניס יותר מפרעה — פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס.
<b>הערוך ערך אסתניס</b>
"ערי מסכנות" (שמות א', י"א) רב ושמואל, חד אמר, שמסכנות את בעליהן — כלומר פעמים נופל הוא מן הבנין ופעמים נופל הבנין על האנשים והורגן, וחד אמר, שממסכנות את בעליהן, דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן.
<b>הערוך ערך מסכןגא</b>
"את פתום ואת רעמסס" (שמות א', י"א) פיתום שמה, ולמה נקרא שמה רעמסס, — שראשון ראשון מתמסמס, וחד אמר, רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום, — שראשון ראשון פי תהום בולעו.
<b>הערוך ערך פתוםגב</b>
<h2>דף יא:</h2>
ובאות ושופתות ב' קדירות — פי' כמו "שפות הסיר" (מ"ב ד', ל"ח).
<b>הערוך ערך שפתגב</b>
ומוליכות אצל בעליהן לשדה וכו' עד ונזקקות להן בין שפתים. בשכר ש"תשכבון בין שפתים" (תהלים ס"ח, י"ד) זכו לכנפי יונה.
<b>הערוך ערך שפתגג</b>
ומלקט להן ב' עיגולין א' של שמן וא' של דבש.
<b>הערוך ערך עגלגא</b>
ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשבי השדה, שנאמר "רבבה כצמח השדה" (יחזקאל ט"ז, ז').
<b>הערוך ערך בץגא</b>
"שפרה" (שמות א', ט"ו) זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, — שמשפרת את הוולד. ד"א, "שפרה" — שפרו ורבו ישראל בימיה. "פועה" — זו מרים שהיתה פועה לוולד. ד"א, שהיתה פועה ברוח הקדש.
<b>הערוך ערך שפרגא</b>
"פועה" — זו מרים, ולמה נקראת פועה שפועה לולד — פי' לוחשת לאשה ויוצא הולד כמו אלו עכשיו שקורין באזני האשה.
<b>הערוך ערך פעגא</b>
א"ל, מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע.
<b>הערוך ערך סדןגג</b>
בן פניו למטה, בת פניה למעלה — פי' במסכת נדה (ל"א ע"ב) טעמא דמילתא בזכר פניו למטה כדרך תשמישו, נקבה פניה למעלה כדרך תשמישה.
<b>הערוך ערך בן פניו</b>
דוד נמי ממרים אתי, דכתיב "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור" (ד"ה-א ב', י"ט) וכתיב "ודוד בן איש אפרתי" (שמואל-א' י"ז, י"ב).
<b>הערוך ערך אפרתי</b>
<h2>דף יב.</h2>
"ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה" (ד"ה-א' ד', ה'), אשחור — זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור, — שהושחרו פניו בתענית.
<b>הערוך ערך אשחור</b>
הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה — פי' מטות שנושאות בהן כלות.
<b>הערוך ערך אפריון</b>
מיכן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה — פי' בגזירה שנכתבה על חוה "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג', ט"ז).
<b>הערוך ערך פתקגא</b>
מעוי — פי' מוציא הבל מחוטמא.
<b>הערוך ערך מעוי</b>
<h2>דף יב:</h2>
אל תקרי "שברת" (תהלים ג', ח') אלא שריבבת — תרג' "וישלחו את ירמיה בחבלים" (ירמיה ל"ח, ו') ושרביבו ית ירמיה, "ובלוי מלחים וישלחם" (שם י"א) תרג' ושרבבינון לות ירמיה.
<b>הערוך ערך שרבב</b>
"המצפצפים והמהגים" (ישעיה ח', י"ט) צופין ואין יודעין מה צופין, מהגין ואין יודעין מה מהגין — י"א ענין הגיון וי"א ענין ראייה. "וענה איים" (ישעיה י"ג, כ"ב) תרג' וינצפון חתולין. "ומעפר תשח אמרתך" (שם כ"ט, ד') תרג' ומעפרא ינצפון מילך "ומעפר אמרתך תצפצף" (שם), "קול ישורר בחלון" (צפניה ב', י"ד), "כסוס עגור כן אצפצף" (ישעיה ל"ח, י"ד).
<b>הערוך ערך צףגג</b>
"המה מי מריבה" (במדבר כ', י"ג) המה שראו אסטגניני פרעה וטעו.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
<h2>דף יג.</h2>
"ויבאו עד גורן האטד" (בראשית נ', י') וכי גורן יש לאטד — פי' האטד קוצין ואין להן פירות שיעשו ממנו גורן. כגורן זה שמוקף לו אטד — פי' הגורן יעשו סביביו אטד וקוצים כדי שישמר.
<b>הערוך ערך גרן</b>
נהי דזבין בכירותיה, פשיטותיה מי זבן, אין, דכתיב "אשר כריתי לי", ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, אין כירה אלא לשון מכירה.
<b>הערוך ערך כרגח</b>
קולפא — פי' שבט שמכין בו בני אדם וראשו עב ובלשון ישמעאל היא אלמקרע.
<b>הערוך ערך קולפא</b>
ר' נתן אמר, בקברניט של מלכים היה קבור — פי' בבית הקברות של מלכים והיו שם ארונות הרבה ולא היה יודע משה איזהו עד שנזדעזע מעצמו.
<b>הערוך ערך קברנטגב</b>
<h2>דף יג:</h2>
אל תקרא "הורד" (בראשית ל"ט, א') אלא הוריד, שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן — פי' שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
"ויקנהו פוטיפר" (בראשית ל"ט, א') אמר רב, שקנהו לעצמו. בא גבריאל וסירסו ובא גבריאל ופרעו, מעיקרא כתיב "פוטיפר" (שם ל"ז, ל"ו) ולבסוף "פוטפרע" (שם מ"א, מ"ה) — שקנהו לעצמו למשכב זכר וסירסו לביצים ופרעו לגיד.
<b>הערוך ערך פוטיפר</b>
תנא דבי ר' ישמעאל לפום גמלא שיחנא — פי' למה מנעו הקב"ה ליכנס לארץ מפני מי מריבה מפני שהיה אדם גדול דקדק עליו. פי' שחן משאוי בל' ישמעאל.
<b>הערוך ערך שחןגב</b>
תאנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה — פי' דיו — שנים, זוגי — זוגות, פי' דיוזגי ב' זוגות של מנהיגין, כלומר שהיתה שבת למשה ושבת ליהושע ונטלה רשות ממשה ונתנה ליהושע. ודיו היינו זוג וכפל הדיבור.
<b>הערוך ערך דיוזגי</b>
סמליון אמר, "וימת משה" — פי' שם חכם ואית דאמרי שם מלאך.
<b>הערוך ערך סמליון</b>
<h2>דף יד.</h2>
וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור הראוני היכן משה קבור — ענין שלטונות המה.
<b>הערוך ערך גסטרגב</b>
היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית — פי' קופות שעושין מן הגמי ומכל הנצרים וכגון מיני ערבה ויש עוד קפיפה בק' ואחד הוא.
<b>הערוך ערך כפפה</b>
היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית — פי' חבל עשוי מנסרים של אילן וכן הכפיפה.
<b>הערוך ערך מצרגד</b>
<h2>דף יד:</h2>
אדם מביא מנחה בתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב — פי' קופות קטנות.
<b>הערוך ערך קלתגא</b>
קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה — פסול.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
<h2>דף טו.</h2>
בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים — פי' לפי שהאוכל חלב בשגגה מביא חטאת ולא האוכל חלב דוקא, אלא כל העושה אחת מכל עבירות האמורות בתורה שחייבין על זדונן כרת והן ל"ו המנויין בריש מסכת כריתות (ב' ע"א) חייבין על שגגתן חטאת, וחטאת אינה טעונה נסכים.
<b>הערוך ערך חלבגב</b>
תניא אמר להן רבן גמליאל, סופרין הניחו לי ואדרשנו כמין הומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה — פי' תשובת רב סעדיה, יש גורסין חומר ומפרשין להחמיר עליו, אבל אנו גורסין הומר בה"א ופי' כמין מעשה שכן קורין המעשה בל' ארמית איהמרא, וכי יפגשו זה את זה אומר לחבירו מאי אהמרך כלומר מאי אגהרך ומאי טיבך ומה מעשיך, וכן מפורש לענין סוטה כשם שמעשיה מעשה בהמה... וכן כיוצא בהן על שם המעשה שלהן שהוא המר והיא המרא. פ"א, הומר והוא מרגלית.
<b>הערוך ערך המר</b>
<h2>דף טו:</h2>
היה מביא פיילי של חרש חדשה — "בספל אדירים" (שופטים ה', כ"ו) תרג' פיילי גיבריא. "קובעת כוס התרעלה" (ישעיה נ"א, י"ז) תרג' פיילי כסא דלווטא. כוס בל"י פיילי. בלעז פיאולא. "השותים במזרק יין" (עמוס ו', ו') תרג' דשתיין בפיילי חמר, "ועשית קערותיו" (שמות כ"ה, כ"ט) תר"י פילוותא.
<b>הערוך ערך פייל</b>
אמר רבא, לא שנו אלא שלא נתאכמו ס"א, לא שנו אלא שלא נתפחמו — פי' שנתאכמו מלשון אוכם, נתפחמו מלשון פחם.
<b>הערוך ערך אכם</b>
<h2>דף טז.</h2>
בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא — פי' מל' "ויעקבני זה פעמים" (בראשית כ"ז, ל"ו) — כלמר עוקרת. לשון אחר, עוקמת. ל"א עוקפת. הערוך ערך עקבגא]. והלכה מגלח כדלעת, כדתני, בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו.
<b>הערוך ערך מצורע</b>
<h2>דף טז:</h2>
וכי עפר הוא והלא אפר הוא שינה הכתוב במשמעו וכו'.
<b>הערוך ערך משמע</b>
<h2>דף יז.</h2>
דרש ר"ע, איש ואשה זכו — שכינה בינהן, לא זכו — אש אוכלתן. אמר רבא, ודאשה עדיף מדאיש האי מצרף והאי לא מצרף — פי' אש דאשה אין הפסק בו. בפ' י"ב בברייתא דר"א, נקרא שם אדם איש, ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה, מה עשה הקב"ה נתן שמו י"ה ביניהן, אמר, אם הולכין בדרכי הרי מוטב, ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש, ואש אוכלת אש שנאמר "כי אש היא עד אבדון תאכל" (איוב ל"א, י"ב).
<b>הערוך ערך איש</b>
<h2>דף יז:</h2>
הדיפתרא — (שבת ע"ט ע"א) דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ.
<b>הערוך ערך דפתר</b>
קומוס — פי' הוא השרף כמו שאמרנו (שבת כ"ג ע"א) כל השרפים יפין לדיו ובלעז גומא.
<b>הערוך ערך קומוס</b>
<h2>דף יח.</h2>
בעי רבא, השקה בסיב מהו — פי' נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים.
<b>הערוך ערך סבגד</b>
<h2>דף יט.</h2>
א"ל ר' אלעזר לר' יאשיה דדריה, לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא — פי' בן גילו מכלל שהיה שם זקן [ממנו].
<b>הערוך ערך דרגח</b>
<h2>דף יט:</h2>
שאם רשומו ניכר — לא עשה ולא כלום — פי' שימחוק המגילה יפה יפה ולא ישאיר בה רישום לכתיבה כל עיקר.
<b>הערוך ערך רשם</b>
ר' יהודה אומר, כמין כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה, שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה — פירש רב [שר] שלום ז"ל, כלבוס גופו נועץ בו מסמרים מבפנים ומוציאן לחוץ שעקם אותן בשיני שפוד ודומות לאצבעות כפופות, ויש כלים שעושין בהן ברזל ואותן פיות שלהן תופס בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין. וי"א הן צבת של ברזל שאוחז בו ברזל ומכניסו לכור.
<b>הערוך ערך כלבוסגא</b>
<h2>דף כ.</h2>
אמרה איני שותה מערערין אותה — פי' גם זה לשון שיבור.
<b>הערוך ערך ערגו</b>
פניה מוריקות ועיניה בולטות.
<b>הערוך ערך בלט</b>
עזרה — י"מ בשביל כן נקראת עזרה מן "עזרה בצרות" (תהלים מ"ו, ב') כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן.
<b>הערוך ערך עזרה</b>
המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות — פי' עבירה כמו קב ותפלות.
<b>הערוך ערך תפלגב</b>
רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות — פי' כיצד המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מב' קבין חיטין בשבת ומשמש עמה (כתובות ס"ד ע"ב), והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת וג' דינרין עושין י"ח קבין לפי חשבון ד' סאים בסלע, כיצד הסלע ד' דינרין והולכין ד' סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג' דינרין ג' סאין וג' סאין הם י"ח קבין, הרי נמצאו כשאינו משמש עמה י"ח קבין וכשמשמש עמה ב' קבין הרי ט' קבין לכל קב וקב, זה שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. פ"א, רוצה אשה שיהיה בעלה חמר ויהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לל' יום ואע"פ שמביא לה בשבת ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות ל' יום.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
הוא היה אומר, חסיד שוטה וכו' — פי' בגמ' (לקמן כ"א ע"ב) היכי דמי חסיד שוטה, כגון דטבעה איתתא בנהרא ואמר, לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצולה. ירושלמי, ראה תינוק שטבע בנהר, אמר, אחלוץ תפילי ואצילנו, עד שחלץ תפיליו מת התינוק.
<b>הערוך ערך חסדגא</b>
דבר אחד יש לי וקלקנתוס שמו — פי' בלעז ויטריאולו ובל' ישמעאל אלזאג.
<b>הערוך ערך קלקנתוס</b>
<h2>דף כ:</h2>
פחדא — צמית, בעתותא — מרפיא — פי' כגון "צמתו בבור חיי" (איכה ג', נ"ג) והוא כגון צמקה.
<b>הערוך ערך צמת</b>
<h2>דף כב.</h2>
מי שלא שימש תלמידי חכמים — כבר פי' בע' רטן.
<b>הערוך ערך שמשגא</b>
מסתברא כרב אחא בר יעקב, דאמר, מי שלא שימש ת"ח הרי זה מגוש, דאמרי אנשי, רטין מגושא ולא ידע מאי רטין, תני תנא ולא ידע מאי אמר — פי' כמו דאמגושא רטין ולא ידע מאי רטין, כן תני תנא ולא ידע מאי אמר, בשביל שלא שימש ת"ח ולא פי' תלמודו ולא סבר סברא "וחובר חבר" (דברים י"ח, י"א) תרג' ורטין רטן.
<b>הערוך ערך רטן</b>
ראטין מגושא — פי' בע' רטן. פי' רב האי גאון. אמגושתא היא הנודעה בל' ישמעאל זמזמה, שהמגושין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר מפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן. פ"א, מגוש בל' יון מכשף.
<b>הערוך ערך מגוש</b>
בתולה צלינית — פי' מראה עודה קטנה שמתמדת יומם ולילה להתפלל.
<b>הערוך ערך צלגה</b>
אלמנה שובבית — פי' שהולכת בדרכי לבה שאינה צנועה בבית אלא הולכת בשווקים וברחובות. ירו', אלמנה שובבית — משום דנסיבת שום ביש. פ"א, שאומרת חזרתי בתשובה שאינה נשאת לעולם אלא השאלתי נפשי כל ימי חיי לה', דבר שאינה יכולה לעמוד וכשיכבד עליה תערים לחטוא.
<b>הערוך ערך שבגט</b>
כי קאמרינן כגון יוחני בת רטיבי — פי' יוחני בדרך כשפנות היתה אוסרת הנשים המעוברות שלא תלדנה ובהגעת לידתן היו מצטערות, והיא מראה עצמה צדקת, והיו באות אצלה ואומרין לה, אולי תבקשי רחמים על פלונית שתלד, והיא מתרת הכשפנות ומיד יולדת, עד שנתגלה שהיתה רעה ומכשפה והרגוה.
<b>הערוך ערך יוחני</b>
מאי קטן שלא כלו לו חדשיו... זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ומקשינן והא רבה אורי פחות ממ', ופרקינן, שאני רבה דלית דכוותיה — פי' רבה מבני עלי הכהן היה וחיה מ' שנה, ומפורש ביבמות (ק"ה ע"א) ובר"ה (י"ח ע"א) וישב ראש ישיבה כ"ב שנה נמצא שהורה מבן י"ח שנה ולמעלה, ומשנינן בדורו לא היה כמותו.
<b>הערוך ערך קטןגא</b>
"כי רבים חללים הפילה" (משלי ז', כ"ו) זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה כמו שפי' בע' קטן "ועצומים כל הרוגיה" — זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
<h2>דף כב:</h2>
ומכות פרושין — ירושלמי, מכות פרושין — זה המשיא עצה ליתומין להבריח מזונות אלמנה, כהדא אלמנת ר' שבתי הוות מבזבזא בנכסיא, אתו יתמי לר' אלעזר, אמר להון, ומה נעביד לכון ואתון עמא שטיא, כד נחתון אודעון לכתובה הכי אמר לן ר' אלעזר, אמר להון הכותב, אתחמון מזבני נכסיכון וכד תחזי היא דאתון מזבנין נכסיכון היא תובעת פורנא ומובדא מזוני. עבדון כן, לרמשא אתת קבילת לר' אלעזר אמר, מכת פרושין נגעה בה. פרוש שכמי — העושה מעשה שכם — שמלו שלא לשם מצוה. פרוש נקפי — המתרחק מלדחות בני אדם בדרכים ונדחק ונוקף רגליו באבנים. פרוש קיזאי — כיוצא בו נדחק שלא להזיק העוברים והשבים ומקיז דם בכתלים. פרוש מדוכיא — דמשפע בין מדוכיא — כלומר כורך בגדיו בידו ומראה עצמו מתרחק ממגע בני אדם שלא יטמא. פרוש מה חובתי ואעשנה — כלומר נשארה לי חובה. פ"א, נקפי — שהולך כפוף כאילו הוא עניו ואינו מעיין בהליכתו ומנקף רגליו ולבו רע. המקיז דם בכותלים כיוצא בו מראה עצמו כאילו הוא עניו ומרוב ענוה אינו מעיין בהליכתו אלא מכה זרועו או כתיפו לכותל ויצא הימנו דם ולא לשום שמים אלא לרמות בני אדם. דמשפע כמדוכיא — מי שמתעטף בטלית משופע הוא כעין מכתש שהפוך הפה למטה שראשו למעלה קצר ורחב מלמטה, כך זה שעושה לפנים שהולך וטליתו משופע סביביו קצר מלמעלה ורחב מלמטה. מה חובתי ואעשנה — כלומר הודיעני מה פשעי ואתקן. הא מעליותא היא... מה חובתי תיתי ואעשנה — שהוא עושה רעות ואמר מה פשעי תיתי תבא נא חובתי כלומר מי הוא שמגיד חובתי ואעשנה, כלומר שאין אדם יכול להגיד עלי שום פשע. פרוש מאהבה — מאהבת אדם נעשה פרוש, כלומר בשביל אדם או בשביל יראת שמים שגדול העושה מאהבת שמים מיראת שמים. ירושלמי בפ' הרואה (ברכות פ"ט ה') "ואהבת את ה' אלוהיך" (דברים ו', ה') וכתיב "את ה' אלוהיך תירא" (שם י"ג) — עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה — שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא, עשה מיראה — שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט. שבעה פרושין הן, פרוש שכמי — מיחזי טעין מצוותא אכתפיה כגון עצים לעשות סוכה וכיוצא בה, פרוש נקפי — אקיף לי ואנא עביד מצוה, פרוש קיזאי עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקיז חדא לחדא, פרוש מה נכייתא — מה דאית לי אנא מנכה ואנא עביד מצוה, פרוש מה חובתי ואעשנה — וחדא חובה עבדית דנעביד חדא מצוה דכוותה, פרוש יראה — כאיוב, פרוש אהבה — כאברהם כדכתיב "זרע אברהם אוהבי" (ישעיה מ"א, ח') אין לך חביב מכולם כאברהם שהוא פרוש אהבה.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
פרוש קיזאי — כבר פירשנו בע' פרש.
<b>הערוך ערך קז</b>
חפוי גונדי.
<b>הערוך ערך חףגב</b>
הני דחייפי גונדי — פירשנו בזה הפרק
<b>ובזה הפירוש] משמע גונדי כמו גודא. [הערוך ערך חףגה</b>
אמר רב נחמן בר יצחק, דמטמרא
<b>מטמרא], ודמגליא מגליא בי דינא רבא ליפרע מהני דחפו גונדי — "האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך" (ישעיה ס"ה, ה') פי' בגדים שחורים. [הערוך ערך גנדגא</b>
אלא מן הצבועין הדומין לפרושין — כלומר לובשין שחורים לפנים.
<b>הערוך ערך צבעגג</b>
<h2>דף כג.</h2>
איש מקדש את בתו ולא האשה, איש מוכר את בתו ולא האשה.
<b>הערוך ערך איש</b>
<h2>דף כד:</h2>
האמר רב, קנה לכל — פי' בגמר' דבני מערבא גרסי בהבא על יבמתו (ירו' יבמות פ"ו ה"א) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק, ר' יוחנן אמר, קנה לכל הדברים, אמר ר' יצחק, מה פליגין בשהערה בה, אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים, אמר רב מתנה, מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כל עמה מודו שקנה לכל הדברים, ש"מ לר' יוחנן אפי' בהערה בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי ביבמה ליבם. יבמה לבעלה אתיא ביאה — ביאה, אשה לבעלה אתיא קיחה — קיחה.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
<h2>דף כו.</h2>
והרובא שנשא עקרה — "בחורים טחון נשאו" (איכה ה', י"ג) תרג' רוביא ריחיא נטלו.
<b>הערוך ערך רבגב</b>
אמר רב הונא, במתנונה — פי' מתחלשת מתדלדלת והולכת. ובמתנונה דרך איברים — פי' שהתחיל ממנה אצבע לימוק מעט מעט.
<b>הערוך ערך מתנונה</b>
<h2>דף כו:</h2>
שחוף מקנין על ידו — פי' ר"ח ז"ל, שחוף הבועל כדרכו ואינו מזריע, דתניא (תוספתא בכורות פ"ה) איזהו "מרוח אשך" (ויקרא כ"א, כ"א), — זה הקליטיס שנכנס רוח באשכיו דברי ר"ע, ר"י אומר זה השחף.
<b>הערוך ערך שחףגב</b>
פרט לשקינא לה בנשיקה.
<b>הערוך ערך שקגא</b>
נשיקה ולא כלום הוא — שק העיקר.
<b>הערוך ערך נשקגב</b>
<h2>דף כז:</h2>
כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל, שנאמ' ובאו — ובאו — ירושלמי [מנין] המאררים כנגד רמ"ח אברים שבאיש ושבאשה.
<b>הערוך ערך בעלגב</b>
<h2>דף כח:</h2>
דבר שיש בו דעת לישאל, ברשות היחיד — ספקו טמא, ברה"ר — ספקו טהור, ושאין בו דעת לישאל — בין ברה"י בין ברה"ר ספקו טהור ומפורש מה סוטה רשות היחיד — אף שרץ רשות היחיד, מה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל — אף שרץ שיש בו דעת לישאל.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
<h2>דף ל:</h2>
והכא בחולין הטבולין בחלה כחלה דמו קא מפלגי וכו'.
<b>הערוך ערך חלגא</b>
במאי קא מיפלגי, ר"ע סבר תחומין דאורייתא, ור' אליעזר סבר תחומין דרבנן.
<b>הערוך ערך תחם</b>
<h2>דף לא.</h2>
משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה — פי' כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. ר' יוחנן בן נורי אומר, בדבר ברור, וכן הלכה.
<b>הערוך ערך מזרגד</b>
<h2>דף לב:</h2>
ובמה היתה שותה, במקידה של חרש — ובפ"ב (לעיל ט"ו ע"ב) היה מביא פיילי של חרש חדשה, ש"מ דבר אחד הן.
<b>הערוך ערך קדגג</b>
<h2>דף לג:</h2>
תנו רבנן, כיצד עברו ישראל את הירדן, בכל יום ארון נוסע אחר ב' דגלים, והיום נוסע תחלה.
<b>הערוך ערך סעגא</b>
<h2>דף לד.</h2>
מלמד שהיו המים נגדשין ועולין — פי' תוספת שעולה למעלה מן המדה כמו גדיש.
<b>הערוך ערך גדשגא</b>
מלמד שהיו המים נגרשין ועולין כיפין ע"ג כיפין.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
וגמירי דטעונא דמידלי אינש בכפא, תילתא דטעונא הוי — פי' כתף.
<b>הערוך ערך כףגה</b>
אמר ר' יצחק, טורטני וטורטני דטורטני — פי' טורטני בל"י קנה של מאזנים, וכיצד נשאוהו, — הביאו שנים עמודים של עצים וסירגום בחבלים ונתנו האשכול ע"ג החבלים ונתנו מוטות בקצת העמודים המסורגים בחבלים, [נתן] מוט אחד מן הקצה מזה הראש וכיוצא בו בראש הקצה אחר, [נמצאו] שני מוטות בראשי העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון ע"ג החבלים, ועל כל מוט מאלו המוטות ב' מוטות פחותים מהם מוט בראש זה ומוט בראש זה, נמצאו ארבע מוטות בראש שני מוטות הנתונים (בראש) [בראשי] העמודים, וכל מוט [ומוט] מאלו ד' מוטות היו סובלין אותו ב' אנשים נמצאו ח' סובלים האשכול וזה פי' טורטני וטורטני דטורטני, כלומר מוטות ומוטות על המוטות.
<b>הערוך ערך טרטן</b>
<h2>דף לד:</h2>
נחבי — שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי — שפיסע על מידותיו של הקב"ה.
<b>הערוך ערך נחבי</b>
אחימן ששי ותלמי, אחימן — מיומן שבאחיו, ששי — שמשים את הארץ נשחתת, תלמי — שמשים את הארץ תלמים תלמים.
<b>הערוך ערך אחימן</b>
"וחברון שבע שנים נבנתה" (במדבר י"ג, כ"ג) מאי נבנתה, אילימא, דאבני ממש וכו' עד אלא שהיתה מבונה על אחת משבעה בצוען.
<b>הערוך ערך בןגד</b>
אין לך טרשין בכל א"י יותר מחברון — פי' בל' ישמעאל קורין לאבנים חדים וקשים שסביבות הים טרוש.
<b>הערוך ערך טרשגב</b>
<h2>דף לה.</h2>
רישיה קטיעה ממלל — פי' להכי קרו ליה ריש קטיעה לפי שקראו משה יהושע כלומר ראש שמו קטוע לפי שהיו"ד אות קטועה היא.
<b>הערוך ערך רשגב</b>
"כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, ל"א) מנו לא נאמר אלא ממנו, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם — פי' מנו משמע מדידן, ממנו דגש משמע כלפי למעלה כביכול אילמלא שאי אפשר לומר דבר זה כלפי שכינה.
<b>הערוך ערך בעלגא</b>
חזינן אנשי דדמו לקמצי באילני — פי' חגבים.
<b>הערוך ערך קמץגה</b>
"ויכהו שם האלהים על השל" (ש"ב ו', ז') חד אמר על עיסקי שלו — פי' שגגה כדכתיב "ויאחז בו כי שמטו הבקר" (שם ו'), א"ל הקב"ה, נושאיו נושא הוא עצמו לא כל שכן.
<b>הערוך ערך שלגה</b>
<h2>דף לה:</h2>
מאי אימרייך דאימרת — פי' מי הכעיסך.
<b>הערוך ערך אמרגב</b>
"ויזבח שור ומריא" (ש"ב ו', י"ג) על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא — פי' בופלו.
<b>הערוך ערך מריא</b>
"ויבואו עד גורן כידון" (ד"ה-א' י"ג, ט') כתיב, "כידון" וכתיב "נכון" (ש"ב ו', ו') א"ר יוחנן, בתחלה כידון — לשון דין, וי"א, לשון רצח כשמת עזא, ולבסוף כשבא למקומו נכון. פ"א, בתחלה כשנעלם מהם כידון ולבסוף נכון.
<b>הערוך ערך כדוןגג</b>
האיך למדו אומות העולם תורה, אמר להם, בינה יתירה נתן להן הקב"ה ושיגרו נוטרין שלהן וקיפלו את הסיד וכתבוה — פי' בל' יון ובל' לעז קורין לסופרין נוטרין.
<b>הערוך ערך נטרין</b>
<h2>דף לו.</h2>
העומד בפניהן מיד נתרז — פי' מיד מתחלחל ומתמלא בטנו רוח ומשלח זמורה.
<b>הערוך ערך תרז</b>
<h2>דף לו:</h2>
ר' חנינא בן גמליאל אומר, לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני — פי' חומש הפקודים הוא ספר וידבר, חומש שני הוא ספר ואלה שמות.
<b>הערוך ערך חמש</b>
אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (בראשית מ"ט, כ"ב), אל תקרי עלי עין אלא עולי עין — פי' כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקם אלא מועיל להן ומעלין ביותר, ר' גרשם זצ"ל פי', שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין שולט עליו, ורבינו חננאל ז"ל היה שונה עלי עין, כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
"ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי" (בראשית ל"ט, י"ב) באת דמות דיוקנו של אביו ונראית לו — "אך בצלם" (תהלים ל"ט, ז') תרג' ברם בדיקנא. פי' גאון דיוקני היא צורה, ועיקר צורת אדם המצויירת בו איקונין, והצורה המצויירת על הנייר או על הסיד דיוקני, כלומר זו שניה לזו כעין דיופי שהיא כלי שיש לו שתי פיות.
<b>הערוך ערך דיוקן</b>
אמרו אסטגנינין לפרעה, עבד שלקחו רבו בכ' כסף תמשילהו עלינו.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
אמר להם, גניסי מלכות אני רואה — פי' תכסיסי מלכות "ובוז משפחות" (איוב ל"א, ל"ד) תרג' ובסיר גניסתא, לישנא אחרינא ודשיט יחוסיא.
<b>הערוך ערך גנס</b>
<h2>דף לז.</h2>
"צעיר רודם" (תהלים ס"ח, כ"ח) אל תקרי רודם אלא רד ים.
<b>הערוך ערך רדם</b>
<h2>דף לז:</h2>
איכא בינייהו, ערבא וערבא דערבא — פי' אסיקנא דלישנא קמא דר' שמעון נכרתו על כל אחד ואחד מישראל מ"ח בריתות לתרי"ג מצוות, שאם יעבור על אחת מהן ילקה בעונו, וגם עירב כל ישראל שאם יעבור אחד מהן ויראהו חברו ולא יקח הדין ממנו ילקה בעונו, נמצאו כל ישראל ערבים זה לזה, ולישנא דתני ר' מוסיף ערבא דערבא, כלומר אם תשמע שפלוני עבר עבירה וראהו פלוני ולא מיחה בידו תהיה אתה מחוייב כדרך ערב ליקח הדין גם מזה האדם הערב שראה ולא מיחה בו, ואם לא תעשה כך תהא נתפש בעונם, וזהו פי' ערבא וערבא דערבא.
<b>הערוך ערך ערבגב</b>
<h2>דף לח.</h2>
נשיאת כפים ע"ג ראשיהן חוץ מכהן גדול.
<b>הערוך ערך שאגב</b>
כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול וכו'.
<b>הערוך ערך כהן</b>
אמר אביי, נקטינן לשנים קורא החזן כהנים, שנאמר "אמור להם" (במדבר ו', כ"ג) לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה, אבל הא דא"ר חסדא, נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר "אמור להם" — אמירה להם תהא — ולית הלכתא כוותיה, דאמר בירושלמי בפ' אין עומדין להתפלל בברכות (פ"ה ה') רב נחמן בר יעקב אמר, אם כהן אחד אומר כהן, אם היו שנים אומר כהנים. אמר רב חסדא, אפילו לכהן אחד קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבט וכן הלכתא. ובלבד שיהא החזן ישראל.
<b>הערוך ערך כהן</b>
שאלה לפני הגאונים, כהן שלא התפלל ומצא ציבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לא, והשיב, לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים, דאמרינן (לקמן ל"ט ע"א) כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו, שנא' "שאו ידיכם קודש וברכו את ה"' (תהלים קל"ד, ב'), אבל תפלה לא מצינו שמעכבת, הלכך יעלה ויברך. כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה או לא, גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים, אלא כדאמר אביי, נקטינן לב' קורא כהנים, לא' אין קורא כהנים, ורב חסדא אמר, אפילו לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט, אבל להקרותו מקרהו, וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאין לברך פותחין אצבעותיהן יש בהן ממש או מסורת, לא מצינו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרים בה בכהנים בכמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהן כאילו הן מתחלחלין והיא שם עוברת, ואע"פ ששנינו ברכת כהנים [כיצד וכו'] במקדש היו אומרים השם ככתבו ובמדינה בכנויו וזה סימן הוא, כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן, אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכנים, ועוד לשום אותו סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין כן, בשניה מניחין האמצעית הסמוכה לאמה ומשהין אותה כן, בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון.
<b>הערוך ערך חלוןגא</b>
<h2>דף לט.</h2>
קפנדריא — פי' בית שיש בו פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה וכן מפורש בתלמוד (ברכות ס"ב ע"ב) אדמקיפנא בהא איעול בהא, ואומרים לשון יון הוא.
<b>הערוך ערך קפנדר</b>
<h2>דף מ.</h2>
אחד מוכר אבנים ומרגליות ואחד מוכר מיני סיתקית ס"א, סידקית — והיינו מחט סידקית שפי' בע' סדק. "ושסעת שסע" (ויקרא י"א, ג') תרג' ירו' סתיקת סיתקתא.
<b>הערוך ערך סתק</b>
בזמן ששליח ציבור אומר מודים, העם אומרים מודים אנחנו לך וכו' — פי' רב משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבורא על שליח ציבור אינון סמוכין, ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן.
<b>הערוך ערך דדגא</b>
<h2>דף מ:</h2>
ומברך עליה שמונה ברכות — עיי' בע' שאר. על התורה — כדרך שמברכין עליה בבית הכנסת, בא"י אשר בחר בנו וכו' וחותם הבוחר בתורה שכך פי' בירו' על העבודה — שאותך לבדך ביראה נעבוד על ההודאה — הטוב שמך ולך נאה להודות. על מחילת עון — מוחל לעונות עמו ישראל. על המקדש — הבוחר במקדש. על הכהנים — הבוחר בכהנים. על ישראל — הבוחר בישראל. על ירושלים — הבוחר בירושלים.
<b>הערוך ערך שמןגג</b>
ועל מחילת העון.
<b>הערוך ערך מחלגג</b>
ועל שאר תפלה — מפורש בגמרא.
<b>הערוך ערך שארגא</b>
<h2>דף מא.</h2>
במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה — פי' מגדל עץ.
<b>הערוך ערך במהגב</b>
עזרה — י"מ, בשביל כן נקראת עזרה מן "עזרה בצרות" (תהלים מ"ו, ב') כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן.
<b>הערוך ערך עזרה</b>
<h2>דף מא:</h2>
אגרופא של חנופה — ענין זרוע וכח חמה, פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות.
<b>הערוך ערך אגרוף</b>
<h2>דף מב.</h2>
גמולה דא מבעלה — פי' מועתקת מלשון "ביום הגמל את יצחק" (בראשית כ"א, ח').
<b>הערוך ערך גלמודה</b>
כת לצים, כת חנפים, כת שקרים, כת מספרי לשון הרע.
<b>הערוך ערך חנף</b>
משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בל' הקדש.
<b>הערוך ערך משחגא</b>
"אל ירך לבבכם" (דברים כ', ג') מפני צהלת סוסים — פי' צעקת הסוסים נקרא צהל, כדכתיב "מקול מצהלות אביריו" (ירמיה ח', ט"ז), ואביריו הן הסוסים היפים, כדכתיב "שעטת פרסות אביריו" (שם מ', ג'), "מדהרות דהרות אביריו" (שופטים ה', כ"ב) ובלשון ישמעאל צהל אלכיל.
<b>הערוך ערך צהל</b>
אל תיראו מפני הגפת תריסין — פי' מלשון "טרם יתנגפו רגליכם" (ירמיה י"ג, ט"ז) כלומר מכים התריסים זה בזה להשמיע קול.
<b>הערוך ערך גףגא</b>
ושפעת הקלגסין — פי' מן "ושפעת מים תכסך" (איוב כ"ב, י"א).
<b>הערוך ערך שפעגא</b>
אל תראו מפני הגפת תריסין ושיפעת הקלגסין — כמו המון החיילות.
<b>הערוך ערך קלגס</b>
ת"ר, פעמים מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה — פי' ספר — ארץ העמים הסמוכה לא"י, ועיר הסמוכה לים נמי נקראת ספר כדמתרגמינן "זבולון לחוף ימים ישכן" (בראשית מ"ט, י"ג) על ספר ימיא.
<b>הערוך ערך ספרגד</b>
<h2>דף מב:</h2>
גלית — שבא בגילוי פנים
<b>לפני הקב"ה] ואמר ברו לכם איש. [הערוך ערך גלית</b>
"ויצא איש הבינים" (ש"א י"ז, ד') מאי בינים, אמר רב, שמבונה מכל מום — כלומר כל מום לא היה בו.
<b>דבי ר' שילא אמר], שהוא עשוי כבנין — כלומר גדול כבנין. [ר' יוחנן אמר, בר] מאה פאפאי וחד נאנאי — פי' שבאו מאה אנשים על אמו וכלב אחד. [הערוך ערך בןגד</b>
פאפי וחד נאנאי — פי' בע' בן.
<b>הערוך ערך פאפי</b>
בר מאה פפי וחד נניי — כבר פירשנו בע' בן.
<b>הערוך ערך נניי</b>
כתיב "ערפה" (דה"י-א' כ', ד') וכתיב "הרפה" (ש"ב כ"א, ט"ז) וכו' — שהכל עורפין אותה מאחוריה... הרפה — שהכל דשין אותה כהריפות.
<b>הערוך ערך ערפה</b>
כתיב "חץ חניתו" (ש"א י"ז, ז') וקרינן עץ חניתו, עדיין לא הגיעו לחצי שבחו, מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים, אי הכי לא לפתח ביה כלל, לאודועי שבחיה דדוד.
<b>הערוך ערך עץ</b>
כתיב "שובך" (ש"ב י', ט"ז) וכתיב "שופך", (דה"י-א' י"ט, ט"ז) רב ושמואל, חד אמר, שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך, וחד אמר, שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך כקיתון.
<b>הערוך ערך שבך</b>
"דאגה בלב איש ישחנה" (משלי י"ב, כ"ה) רבי אמי ורבי אסי, חד אמר, ישחנה מדעתו וחד אמר, ישיחנה לאחרים — פי' כדי שיבקשו עליו רחמים.
<b>הערוך ערך שחגו</b>
<h2>דף מג.</h2>
"לקח לו מבנות פוטיאל" (שמות ו', כ"ה) לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לע"ז, לא, דאתי מיוסף שפיטפט ביצרו וכו' עד דאתי מבנות פוטיאל תרי משמע — כלומר משנים שפיטמו קאתי פנחס.
<b>הערוך ערך פטגג</b>
בית שער אכסדרה ומרפסת — פי' יש למגדלים ב' שערים זה לפנים מזה והריוח שבאמצע נקרא בית שער.
<b>הערוך ערך בית שער</b>
<h2>דף מג:</h2>
ילדה שסיבכה בזקינה — בטלה — פי' בטלה מדין ערלה וכיון דבטלה לא הוי נטיעה ולא ישוב עליו מעורכי מלחמה.
<b>הערוך ערך ילד</b>
<h2>דף מד.</h2>
מת תופש ד' אמות לטומאה.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
"הכן בחוץ מלאכתך" (משלי כ"ד, כ"ז) זה מקרא משנה ותלמוד "ועתדה בשדה לך" — אלו מעשים טובים, אחר "ובנה ביתך" — בא ודרוש וקבל שכר.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
אם הוסיף בו דימוס אחר — חוזר — פי' נדבך.
<b>הערוך ערך דמוסגא</b>
ובעקיבו של עם, היו מעמידין זקיפין לפניהן ואחרים מאחוריהן — פי' עקיבו לסוף החיל, זקיפין — גבורין עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן, כלומר שתי שורות היו אותן זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט מן הפנימיים יבוא לאחרונים.
<b>הערוך ערך זקף</b>
וכשילין של ברזל בידיהן — "ובקרדומות באו לה" (ירמיה מ"ו, כ"ב) וכמה דעיילין בכשילין.
<b>הערוך ערך כשיל</b>
ורשות היה לו לקפח את שוקיו.
<b>הערוך ערך קפחגא</b>
<h2>דף מד:</h2>
שח בין תפלה לתפלה — פי' בירך להניח תפילין ולבש תפילה של יד ושח שיחת דברים והפסיק ואחר לבש תפילה של ראש — זו היא עבירה.
<b>הערוך ערך שחגא</b>
מר קרי לה מצוה, ומר קרי לה רשות, נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה — "עת לכל חפץ" (קהלת ג', א') תרג' עידן לכל עיסקא.
<b>הערוך ערך עסקגב</b>
אין בי"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד — פי' כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב, כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול, וכן ד' וכן ו' אין עושין בי"ד זוגות, אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמר "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג, ב').
<b>הערוך ערך שקלגא</b>
נמצא טמון בגל.
<b>הערוך ערך גלגה</b>
או תלוי באילן או צף על פני המים גמ' נופל — ולא תלוי באילן, בשדה — ולא צף על פני המים.
<b>הערוך ערך צףגב</b>
<h2>דף מה.</h2>
מצאן אבית פאגי והמרה עליהן — פי' חומת בית פאגי הוא חומת ירושלים.
<b>הערוך ערך בית פאגי</b>
חומת בית פאגי — שם מקום חוץ לירושלים. פ"א, בע' בית פאגי.
<b>הערוך ערך פגי</b>
עפו עמריו לתוך שדה חבירו — פי' כמו "ויעף אלי" (ישעיה ו', ו') שהפריחם הרוח ונתלו באילן.
<b>הערוך ערך עףגא</b>
אמר אביי, הריני כבן עזאי בשוקי טבריא — פירוש אמר אביי, הרי אני כבן עזאי ידוע ומפורסם בפי' שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא שאין בחכמי דורו כמותו, וטבריא היתה מדינתו.
<b>הערוך ערך בן עזאי</b>
<h2>דף מה:</h2>
מ"ט דר' אליעזר, קא סבר, אפשר לצמצם — פי' שוות בכוון שתיהן.
<b>הערוך ערך צמצם</b>
גופא בדוכתיה נפיל, רישא הוא דנאדי נפיל — פי' נודד וסר.
<b>הערוך ערך נד</b>
ועורפין אותה בקופיץ מאחריה — פי' קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. "בכשיל וכילפות" (תהלים ע"ד, ו') תרג' בקופיץ ומפצלת דיוסטר.
<b>הערוך ערך קפץגא</b>
<h2>דף מו.</h2>
הניח עליה עודה של שקין פסולה — פי' בתשובות, מאחר שמניחין אוכף על הפרה אוגדין אותה באגד שלה ושמו בלשון ערבי חזאם ומניחין שקין של משאוי עליה מביאין כמות חיזוק אחד וארוך הרבה ואוגדין השקין עם הפרה, וכן פי' אבא מארי גאון מר רב יצחק ראש ישיבה למה קורין אותה עודה של שקין על שם "מעודד ענוים ה"' (תהלים קמ"ז, ו'), ואפילו הניח על פרה אדומה עודה בלא שקין פסולה ואיני קורא בה "אשר לא עלה עליה עול" (במדבר י"ט, ב') שאפילו בזה קרוי עול.
<b>הערוך ערך עדגט</b>
<h2>דף מו:</h2>
תנא היא לוז שצובעין בה תכלת... ואף מלאך המות אין לו רשות בה.
<b>הערוך ערך לוזגא</b>
מאי "נערים קטנים" (מלכים-ב' ב', כ"ג), א"ר אלעזר, שמנוערין מן המצות, קטנים — שהם קטני אמנה, במתניתא תנא, נערים וביזו כקטנים. מתקיף לה רב יוסף, ודילמא על שם מקומן כדכתיב "נערה קטנה" (שם ה', ב') וכו'.
<b>הערוך ערך נערגז</b>
<h2>דף מז.</h2>
אמר ר' חנינא, ג' חנות הן, חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על לוקחו.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
אבן שואבת תלה לה לחטאת ירבעם — פי' אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה, שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר.
<b>הערוך ערך אבן שואבת</b>
עיניה טרוטות — פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט.
<b>הערוך ערך טרטות</b>
משבא אלעזר בן דינאי ותחינא בן פרישה היה נקרא — פי' אדם לסטים ורוצח.
<b>הערוך ערך בן דנאי</b>
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות גמ' מאי אשכולות, אמר רבי יהודה אמר שמואל, איש שהכל בו — כלומר תורה יראה וענוה וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך אשכול</b>
אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין — מפורש בע'
<b>נקף]. [הערוך ערך ערגא</b>
אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין — פי' היו מכין לפר בין קרניו כשבאין לשוחטו כדי שיפול.
<b>הערוך ערך נקףגב</b>
<h2>דף מז:</h2>
כל ימיו היה פטיש מכה בירושלים — פי' היו עושין מלאכה בחולו של מועד הנפחין המכין בפטיש על הסדן.
<b>הערוך ערך פטיש</b>
משרבו לוחשי לחישות בדין — פי' אמרה לו דרך סוד.
<b>הערוך ערך לחשגב</b>
האי מאן דמייהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר "גבר יהיר ולא ינוה"... (חבקוק ב', ה') בנוה שלו — פי' יהורי — גסי הרוח.
<b>הערוך ערך יהרגב</b>
משרבו זהוהי הלב — רבו מחלוקות בישראל — פי' ענין גבהות. "שפכו לפניו לבבכם" (תהלים ס"ב, ט') תרג' שדו קומוי זהוהי לבכון.
<b>הערוך ערך זהגג</b>
<h2>דף מח.</h2>
יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ' תניא, אף הוא בטל את (הודאי)
<b>הוידוי] וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן, ביטל וידוי דחברים, וגזר על הדמאי דעמי הארץ — פי' ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביו"ט ואומ' "בערתי הקדש מן הבית" וגו' (דברים כ"ו, י"ג) כמו שהוא מפורש במשנה בסוף מעשה שני (פ"ה מ"י). ולמה ביטלו, דרחמנא אמר, תנו מעשר ראשון ללוי, והן היו נותנין לכהן, ואם תאמר ניוודו אשאר מעשרות, ... כל בית שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות, לפיכך ביטל הוידוי, וגזר הדמאי — פי' דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן, לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד משום דכתיב בה מיתה, שנאמר "ומתו בו כי יחללוהו" (ויקרא כ"ב, ט'), ועוד הוא דבר מועט שמק' סאין היו נותנין ב' ולפיכך נקרא תרומה תרי ממאה, וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן. וכמה היא תרומת מעשר אחד מק', דמאן דאית ליה ק' סאין חייב למיתן מנייהו י' סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י' א' ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר, דכתיב בסוף ויקח קורח "ואל הלויים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" (במדבר י"ח, כ"ו). אמר להם, בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה — כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה — דכתיב שם בפ' ויקח קרח "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו" (שם ל"ב). לכן הפרישוה ותנוה לכהן, מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו, מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחבירו עליו הראיה, ואי מייתי ראייה הלויים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא. [הערוך ערך דדגא</b>
דמאי — כבר פירשנו בערך ד', פי' אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פ"א, דין מאי מתוקן או לא. ובגמ' דבני מערבא (ירו' מעשר שני פ"ה ה"ט) מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן.
<b>הערוך ערך דמאי</b>
והתקין לו טבעת בקרקע — פי' לכל משמר היתה טבעת קבועה בארץ כדי לקשור השור בחבל ומכניסין ראש החבל בטבעת ומושכין עד שהשור נופל.
<b>הערוך ערך טבעת</b>
משחרב ביהמ"ק בטל השמיר ונפת צופים. גמר' מאי נפת צופים, — סלת צפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן.
<b>הערוך ערך נפת</b>
אמר רב הונא, זמרא דנגדי ודבקרי — שרי, דגלדאי — אסיר — פי' נגדי — מושכי הספינות, בקרי — מושכי המשואות עם הבקר והן מזמרים כדי שיהא עוזר למושכין, ועיין בהון רב הונא ולא היה בהן גידופין.
<b>הערוך ערך זמרגא</b>
א"ר הונא, זמרא דבקרי ודנגדי שרי, ודגלדאי אסיר — פי' נגדי — מושכי הספינות, בקרי — מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכים, ועיין בהון רב הונא ולא היה בהן גדופין והתיר, דגלדאי — שהן עבדנין היה בהן גדופין ואסר.
<b>הערוך ערך בקרגג</b>
<h2>דף מח:</h2>
אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו, משום שנאמר "פתוחי חותם" (שמות כ"ח, כ"א), ואין משרטין עליהן באיזמל, משום שנאמר "במלואותם", אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום.
<b>הערוך ערך מלגיב</b>
ומניחין השמיר בטני של אבר מלאה בסובין של שעורין — הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קביים וחצי — פי מן "ושמת בטנא" (דברים כ"ו, ב').
<b>הערוך ערך טןגו</b>
כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים — עיי' בע' זף ובע' סלד.
<b>הערוך ערך צקגא</b>
תנן התם במי שטבל פ"ה במכשירין (מ"ט) כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת. מאי זיפים, א"ר יוחנן דבש שמזיפים בו — פי' לפי שהוא טוב הרבה ויכולים לערב בו פסולת. ר"ל אמר, על שם מקומם כדכתיב "זיף וטלם
<b>ובעלות]" (יהושע ט"ו, כ"ד), וכיוצא בדבר אתה אומר "בבוא הזיפים" (תהלים נ"ד, ב') א"ר יוחנן, בני אדם המזייפין [דבריהם]. א"ר אלעזר, על שם מקומן, כדכתיב "זיף וטלם ובעלות". פ"א, זיפין אלו דומים לדבורים וד' הן, דבורין וזיפין גזין וצרעין. [הערוך ערך זף</b>
כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת — עיי' בע' זף. פי' מאכל העשוי מן קמח ודבש והוא רך כל כך שיכול להציקו, וראיה לדבר "כצפיחית בדבש" (שמות ט"ז, ל"א).
<b>הערוך ערך צפחת</b>
<h2>דף מט.</h2>
היו כל ישראל מוכרי דבב. ס"א, רבב ברי"ש והוא העיקר, פי' בע' רי"ש.
<b>הערוך ערך דבב</b>
א"ר אילעא בר ר' ברכיה, אלמלי תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנא' "שיתה ה' מורה להם" (תהלים ט', כ"א) — פי' רבב פסולת שעוה הוא ומפני שהזכיר שבטל נופת צופים בא להודיע שלא נשאר להם אלא פסולת של שעוה. פ"א, מוכרי דבר מאוס מרוב עניות, "שיתה ה' מורה להם", התפלל להקדוש ברוך הוא שיעשירם שיראו בני אדם מהם, ומאדם עשיר מתייראין.
<b>הערוך ערך רבב</b>
כל תלמיד חכם העוסק בתורה מפני הדחק וכו' עד משביעין אותו מזיו שכינה שנא' "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'), ואין הפרגוד ננעל בפניו, שנאמר "ולא יכנף עוד מוריך".
<b>הערוך ערך מרגב</b>
אלא עלמא אמאי מקיים, — אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא — פי' החובה קריאת שמע בברכותיה והתפילה מפני שמוסיפים האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך, ובא לציון, וקרא זה אל זה ועונין קדושה, וגם קורין משנה או תלמוד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא, על אילו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא, ופי' "צלמות ולא סדרים" (איוב י', כ"ב) ומפני מה הארץ צלמות, לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא, מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל — אסמכתא בעלמא.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
תומרתא דחינוניתא — פירושו בע' חן. פ"א, תחילת ביכורים של כל פירות כשמתחילין לבשל פירותיהן קורין אותו בל' ארמי חינוניתא בין לתמרים בין לשאר פירות.
<b>הערוך ערך תמרגא</b>
רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא — פי' תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א, דהינוניתא — פי' שם מקום והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להן צער.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
בפולמוס של אספסיינוס — פי' חיל.
<b>הערוך ערך פולמוס</b>
בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים. גמ' אמר רב, לא שנו אלא של מלח ושל גפרית — פי' רבינו גרשם ז"ל מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה. אבל של וורד ושל הדס — שהעטרה עצמה של וורד ושל הדס. ור"ח ז"ל פי' קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדס ובין ורד ובין קנים ובין חילית — אסור, והני מילי דגברי אבל דנשי — שרי, חדא דבהדיא אמרו רבותינו, הלכתא כלילא — שרי, ותו זו דגרסינן בפ"ק בגיטין (ז' ע"א) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו' עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל דנשי שרי, וקיי"ל הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמודא בר ממיפך שבועה (ואוריתא)
<b>וחיורא]. תניא, אי זו היא עטרות כלות — עיר של זהב, אבל עושה היא כיפה של מלח — פי' לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא דהא (שבת נ"ט ע"ב) ר"ע עבד לדביתהו עיר של זהב. [הערוך ערך עטרגא</b>
של קנים ושל חילף — פי' עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל' ישמעאל חלפא. וי"א, שהיא אותה שקורין בלעז קרטקא. וי"א, שהוא מין ערבה כההיא דגרסינן בפ' לולב הגזול בגמ' ערבה גזולה (סוכה ל"ד ע"א) כי תניא ההיא בחילפא גילא, אמר אביי, ש"מ האי חילפא גילא כשרה להושענא.
<b>הערוך ערך חלףגב</b>
ב' בפולמוס של אספסיאנוס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס — פי' אף על גב דאמר רב אלעזר טבלא דחד פומא והוא כלי שיר אפילו רבובה אסור וכל שכן יותר מזה ואינו מותר אלא אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא, בלעז טימפנו וכן קורין בל"ע, ויש עוד. פ"א באלית ובטבלא.
<b>הערוך ערך ארוס</b>
<h2>דף מט:</h2>
מאי אירוס, — טבלאי דחד פומא, אביי אמר, כובא — ובל' ישמעאל דבדבה ועושין כלי חרש עגול ארוך אמה והוא חלול ובפתחו האחד משימין יתרים של מעים ועל גבן מכסין עור ומכין עליו וקולו ערב, ועושין אותה לחופה ולמת כמו החלילין.
<b>הערוך ערך אלית</b>
טבלא דחד פומא — כבר פירשנו בע' ארוס ובע' אלית. ובתרגום פיסקתא דשיר השירים. "ושמחת לבב כהולך בחליל" (ישעיה ל', כ"ט) וחדוות לבא דעמא דאזלין לאיתחזאה קדם ה' תלת זימנין בשתא במינין זמר וקל טבלא. "מאיש שומע שיר כסילים" (קהלת ז', ה') תרג' מגבר דאזל למשמע קל טבלא דשטיין.
<b>הערוך ערך טבלאגא</b>
עביד ליה רבובה לבריה — כבר פי' בע' ארוס.
<b>הערוך ערך רבובהגא</b>
תנא, אף על חופת חתנים גזרו, מאי חופת חתנים, זהורית מוזהבת.
<b>הערוך ערך חףגג</b>
מאי חופת חתנים, זהורית מוזהבת.
<b>הערוך ערך זהרגא</b>
בטלו השקדנים.
<b>הערוך ערך שקדגא</b>
משמת רבן גמליאל הזקן, בטל כבוד התורה — פי' בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה. פ"א בר"ג דפ' הקורא את המגילה עומד (מגילה כ"א ע"א) ת"ר מימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו לומדין תורה מעומד, משמת רבן גמליאל
<b>הזקן] ירד חולי לעולם והיו לומדין מיושב, והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה. [הערוך ערך כבדגא</b>
מתה טהרה ופרישות — פי' הן החבירין האוכלין חוליהן בטהרה כשנוגעין בבגדי עם הארץ כאילו נטמאו מדרס וצריכין טבילה לאכול חוליהן בטהרה.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
משמת ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה.
<b>הערוך ערך זיו</b>
אמר רבי, בא"י לשון סורסי למה או לשון קודש או לשון יוני — פי' לשון סורסי הוא לשון ארם צובה ושאר הארצות שכבשם דוד והיא הנקראת ארץ סוריא, ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון לשון יוני פרס לשון פרסי.
<b>הערוך ערך סרסגב</b>
אבטולס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שקרוב למלכות היה — פי' כגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השיער שכנגד העורף נוטף ומתפזר לאחוריהן.
<b>הערוך ערך קמי</b>
